חברת אלמוזלינו בעמ נ' חברת טקדאן בע"מ

החלטה

1.בפניי בקשה שהגישה התובעת (להלן:"המבקשת") לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט (להלן: "הפקודה"). לכוף את הנתבעת (להלן:"המשיבה") בקנס לפי רף מקסימאלי הקבוע בחוק, וזאת בגין אי קיום החלטה שיפוטית בשנית.

2.ביום 4.3.10 התקיימה בפניי ישיבת קדם משפט בה נתתי החלטה לפיה על המשיבה להמציא הדוחות הכספיים שלה לשנים 2007-2004 לב"כ המבקשת בתוך 30 יום וזאת כנגד התחייבותה של המבקשת כי לא ייעשה כל שימוש בנתוני הדוחות הכספיים שלא לצורכי ההליך דנן.

3.תמצית טענות המבקשת:

א)הואיל והמשיבה בחרה שלא למלא אחר החלטת בית המשפט, שלח ב"כ המבקשת ביום 12.4.10 מכתב לב"כ המשיבה, במסגרתו הודיע כי היה ולא ימסרו הדוחות עד ליום 13.4.10, ייפנה בבקשה מתאימה לבית המשפט.

עוד באותו היום, הגיבה ב"כ המשיבה על המכתב וציינה כי היא דורשת שהתחייבות המבקשת תינתן במסמך נפרד בהתאם לס' 23 לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט -1999 (להלן: "החוק"). ואף ציינה כי מרשתה תמסור הדוחות בכפוף למסירת התחייבות ב"כ המבקשת בימים הקרובים.

ב)במכתבו ציין ב"כ המבקשת כי ניתנה התחייבותה עוד במעמד הדיון ובפני בית המשפט שלא לעשות כל שימוש בנתונים אשר ימצאו בדוחות הכספיים, שלא לצרכי ההליך דנא.

ג)כ- 12 ימים לאחר המצאת כתב ההתחייבות החתום והמקובל על המשיבה וכמעט כחודש לאחר המועד שהייתה מחויבת להמציא הדוחות טרם הומצאו לב"כ המבקשת הדוחות הכספיים.

ד)התביעה דנא מתעכבת באופן מובהק בשל התנהלות המשיבה, שעה שההליכים המקדמיים טרם נסתיימו בשל מחדליה שלה ובשל החלטתה לבזות החלטות שיפוטיות.

4.תמצית טענות המשיבה:

א) המבקשת בחרה, להגיש כנגד המשיבה בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, למרות שעניינה של הבקשה הינו בהפרה לכאורה של צו לגילוי מסמכים שניתן כנגד המשיבה. כאשר תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, קובעת סנקציה קונקרטית במקרה שצו לגילוי מסמכים מופר.

ב) המבקשת הגישה את בקשתה תוך שהיא מתיימרת לצרף לבקשתה תצהיר ולא זו בלבד כי על התצהיר חתם בא כוחה (על אף כי ידוע כי יש טעם לפגם לאור העובדה כי ב"כ המבקשת אינו יכול לשמש גם כפרקליט וגם כעד מטעמה של המבקשת באותו עניין), אלא שב"כ המבקשת ערך את התצהיר על דרך ההפניה באופן הפסול על פי דין.

ג) מקורה של המחלוקת שנתגלעה, בין הצדדים נעוצה בעובדה כי למבקשת ולמנהלה מר מוטי אלמוזנינו כלל לא היה ברור כי עליהם למסור למשיבה כתב התחייבות וזאת חרף החלטת בית המשפט מיום 4.3.10. בית המשפט קבע במפורש כי על המבקשת למסור למשיבה בעתיד, (במעמד מסירת הדוחות הכספיים) כתב התחייבות נפרד בהתאם לסעיף 23 לחוק כאמור. ולמרות זאת בכתב מיום 12.4.10 מצ"ב כנספח א' לבקשה טען ב"כ המבקשת כאילו "מרשתו נתנה התחייבות בהתאם לסעיף 23 לחוק עוולות מסחריות במעמד הדיון"

ד) לאור חלקה הברור של המבקשת בעיכוב מסירת הדוחות הכספיים במסגרת ההסכמה הדיונית שהתגבשה כאמור בין הצדדים המבקשת אף לא עמדה כי המשיבה תמסור לידה את הדוחות הכספיים תוך פרק זמן קצוב.

ה) המשיבה מחקה מהדוחות הכספיים פרטים אודות שמות הזכיינים מהם התקבלו בידה הכנסות ממכירות ותמלוגים במהלך השנים הרלבנטיות הן משום שכפי שהובהר בהחלטת בית המשפט מיום 4.3.10 המשיבה לא אמורה למסור למבקשת פרטים כספיים הנוגעים לזכייניה השונים, משום שחשיפה של נתונים כספיים הנוגעים לזכייני המבקשת תהווה פגיעה בפרטיותם של זכיינים אלו המעוגנות בחוק הגנת הפרטיות התשמ"א 1981 ובסודות מסחריים.

ו) הדוחות הכספיים מועברים למבקשת בשלב זה בשל טעות בתום לב אשר אירעה בהיסח דעת אשר נבעה מהעובדה כי המבקשת עצמה נמנעה לקצוב זמנים למסירת הדוחות הכספיים בהסדר הדיוני שהתגבש כאמור בין הצדדים. וכן בשל חילופי גברי אצל המשיבה במסגרתם מנכ"ל החברה, עזב את עבודתו בה.

5.בתשובה לתגובה מוסיפה המבקשת:

א)המשיבה נמנעת מקיום צווים שיפוטיים המורים לה להמציא את הדוחות הכספיים מסיבותיה שלה ומכל מקום אי המצאתם לא נבע בשל טעויות מהיסח דעת ובהחלט אינן לפתחו של ב"כ המבקשת.

ב)המשיבה השחיתה את הדוחות וביצעה בהן שינויים אשר למבקשת חשש רב כי המשיבה מחקה והסירה נתונים מהדוחות, דבר אשר חד משמעית פוגע באמיתות הדוחות ובאמיתות הנתונים המצוינים בהן.

ג)הפרטים הנוגעים לבקשה ובכלל זה ההתכתבות הענפה לא היו ידועים למבקשת עצמה, אל נכון לב"כ המבקשת ומכאן היה זה מן הדין והצדק כי תצהיר זה יינתן מהטעם מי שידועים לו הפרטים מידיעה אישית וכך נעשה.